שולחן לשניים

דיינר איטלקי

לגרור את הקרניבור לקניון זאת משימה בלתי אפשרית, לא פחות. אבל, וכאן מגיע אבל ענק, כשחוזרים לביקור שני במסעדת "טיטו אטליאנו" הזכורה לטובה מהביקור בשנה שעברה, והיא נמצאת בקניון גבעתיים,

קיץ ישראלי

בגדול אני והוויז מנהלים יחסים מצויינים. אני ממושמעת ועושה כדברו והוא שולט בי ביד חזקה ובזרוע נטויה. לעיתים היחסים מתערערים במיוחד כשהוא מראה לי זמן נסיעה, ובמהלכה הזמן הולך ומתארך.

בראנץ' מול הים

ארוחת הבראנץ' הפכה להיות אחת הארוחות המבוקשות בסופ"ש. היא פחות מעונבת מארוחת שישי, יותר קלילה, זורמת ובכלל יש לה ארומה מגניבה. יותר ויותר מסעדות הבינו את הפוטנציאל ומציעות דילים לא

על ראש שמחתנו

שתי סיבות מצוינות גרמו לי ולקרניבור לעלות לעיר הבירה באחד מערבי השבוע: הראשונה יום ירושלים ההולך ומתקרב, השנייה, מסעדת "כרמא" הירושלמית הוותיקה הממוקמת בשכונת עין כרם, מחדשת את התפריט במיוחד

תפריט קיץ

למרות שאני לגמרי בחורה של חורף, והכי אוהבת שבחוץ מעונן ואפור, יש מקום אחד שבו אני אוהבת את הקיץ והוא במסעדות. על פי לוח השנה (חורף וקיץ) מתווספות לתפריט הבסיסי

דייג אוהב דגים

יש לי יחסי אהבה- שנאה עם נמל תל אביב המשודרג, מהצד החיובי: חנייה מסודרת, ים כחול ואווירה נעימה, מהצד השני:  אווירה מסחרית מדי וחנויות ענק חדשות גורמות לי להרגיש בקניון

אספרסו מול הפארק

עוד רגע פסח מגיע, וס' וב' נערכים לקראת ימים ולילות עם הנכדים, ארוחות חג אינסופיות, ארוחות שאחרי החג, ביקורי המשפחה המורחבת ועוד תופינים. רגע לפני ההמולה, יצאו השניים להתאווררות בבית

שווה נסיעה

שעה ו-40 דקות, זה הזמן שלקח לנו להגיע לירושלים ביום רביעי בערב בגלל שילוב של עבודות בכביש וגשם מיטפטף. ב- 19:30 הסתיימה הדרך האינסופית והגענו אל בר המסעדה 'בלו הול

לא על הבורגר לבדו

כשיורד גשם וקר בחוץ, האינסטינקט הראשוני אומר 'יאללה נשארים בבית צמוד לתנור סיפרלה', ולא משנה מה התכניות, אבל כשמדובר ביום רביעי, ואני והקרניבור משוועים לערב רומנטי מחוץ לבית כי עליו

פ-ת-ו-ח

לפני 20 שנה החברות הטובות דגנית עמיחי ורונה פרדיס, הבינו שיש חוסר במעדניות באזור, ולכן הן החליטו לפתוח אחת וקראו לה "לחם יין". במרוצת השנים הן הבינו שיש חוסר במסעדות

מטבחים מהעולם

במסעדת הטאפאס "ויקי כריסטינה" במתחם התחנה, החליטו כי לילות החורף הקרים הם זמן מצוין לחמם את האווירה והשיקו פופ אפ חורפי ממטבחים שונים מהעולם. וזה אומר, אחת לשבועיים בימים שלישי

חדשה בעיר

הבילוי המועדף ליום שישי בצהריים מתחלק לשתי קבוצות. אלה שחייבים את השנ"צ ואלה שמעדיפים לנצל כל דקה ביום שישי. אני משתייכת באופן מובהק לקבוצה הראשונה, עד שהנסיבות מכריחות אותי לשנות

אקסלוסיבית

חבר אמר לי פעם שהוא יודע שמסעדה היא מעולה כאשר הוא חוזר אליה, המנות טובות אף יותר מכפי שזוכרים. עם המשפט הזה, חזרתי לביקור שני במסעדת "הירקון 99" שהיא מסעדת

חצר לים התיכון

אחרי מספר ימים של וירוס אכזרי שהפיל אותי לספה, הוא עזב, ואני חזרתי למצב הצבירה הרגיל שלי, משמע, תאבון בריא ואנרגיה שמספיקה לשני אנשים. כדי לחגוג את האירוע, החלטתי כי

הול-ל-ה

את יום הולדתו של הקרניבור אנחנו נוהגים לחגוג יחד עם עוד בן משפחה שנולד מספר ימים אחרי. אך מאחר שהיום הולדת השנה  חל ביום ראשון הדי מבעס, החלטתי לחרוג מהנוהל

חוויה מארץ אחרת

לפני ארבעה חודשים אני והקרניבור היינו בגאורגיה, האוכל היה אחד הדברים שהכי התחברתי אליו, ואיך לא? הרבה פחמימות, תבשילים ושמח במסעדות המקומיות. למסעדת "טש וטשה" שהיא חמארה ומסעדה גרוזינית מודרנית,

אופציות לכולם

ביום שישי בערב, הקרניבור ואני נשארנו לבד. כל אחד מבני המשפחה התעופף לעיסוקיו ואנחנו החלטנו גם להתעופף לארוחה בחוץ. הבחירה נפלה על מסעדת "מוזס" במתחם צומת העוגן מול קיבוץ משמר

פיאסטה ספרדית

את מסעדת הטאפס "ויקי כריסטינה" במתחם התחנה המשוחזרת שחגגה לאחרונה 8 שנים, הכרתי בגלל שני אירועים שהוזמנתי אליהם. שניהם היו בחורף ובשעות הצהריים. "בערב זה וייב אחר לגמרי" אמרה לי

חביבת העם

במסעדת "קינג ג'ורג'" בראשל"צ הייתי לפני כמה שנים במשכנה מול קניון הזהב. זה היה צהרי חורף קר, ובכניסה הציבו מיחם ענק ובו סחלב חם, והוא חולק חינם לממתינים, מאז שמורה

בשר על הזמן

כשהתחלתי להיות צמחונית לפני חמש שנים, ידעתי שאני לא אהיה הדוקה, שניצל ביתי למשל עדיין קיים בתפריט שלי (לעיתים רחוקות, אבל קיים) אבל מנת בשר במסעדה? זה לא. לכן למסעדת