שולחן לשניים

ערב גברי

יש מסעדות שאני יודעת שלהגיע לשם זה פחות מתאים לי כצמחונית, גם אם יש מספר מנות מצומצם נטולי בשר, זה לא זה. לכן, למסעדה החדשה במרכז ראשון (רחוב רוטשילד) JAMALI

החדשה של הלל

שנייה לפני פרוץ 2020 חיפשנו אני והקרניבור ומסעדה שווה במיוחד כדי לחגוג בה (יום לפני כולם) את השנה החדשה. הפור נפל על אנימאר המסעדה החדשה של השף הלל תווקולי שקיבלה

יוקרה מול המרינה

יש קומץ של מסעדות שאחרי ביקור בהן, אני רק מחכה לחזור ולהתארח שוב. מדובר בשילוב של אוכל יוצא דופן, אווירה מוקפדת ושירות מצויין. "הרברט סמואל" הממוקמת במלון ריץ קרלטון הרצליה,

מעירים את התחנה

את "טש וטשה", המסעדה הגרוזינית משוק הפשפשים, אני והקרניבור מכירים עוד מהבית הקודם שלה ביפו, אבל לפני חודשיים היא עברה לוקיישן, למתחם התחנה בתל אביב, והחלטנו שזו הזדמנות מצוינת לעשות

יום הולדת 20

אחרי כמה ימים של מיני- שפעת, החלטתי  לא להיכנע לערב של טרנינג– תנור- טלוויזיה, ודווקא לצאת עם הקרניבור לבילוי הזוגי שלנו. היעד הנבחר: מסעדת "ריבר" שחוגגת בימים אלה 20 (!)

החלום התממש

אחרי שבועיים בחו"ל הקרניבור חזר עם קריבינג לנתח בשר מעולה. מאחר ואני לא מבשלת לא נתח של חסה ובטח לא נתח של בשר, נסענו למסעדה המתמחה בבשרים- מסעדת "קמפניה" בראשון.

אירי ישראלי

רגע לפני שהקרניבור התעופף לו לשבועיים לחו"ל, עוד הספקנו לדחוס גם את הדייט נייט הקבוע שלנו והפעם במקום דנדש לחלוטין- סניף חדש לרשת הפאבים האיריים פטריקס בפתח תקווה. מדובר בסניף

נוסטלגיה עכשווית

מדי פעם הקרניבור נתקף פרצי נוסטלגיה ואז הוא מפליג בסיפורים על ימים עברו. אחד הסיפורים שחוזרים שוב ושוב הוא על הבילויים שלו  ושל חבריו במסעדת 206 הוותיקה. זאת הסיבה שלרגל

פאנטסטיקו

מתחמי הבילוי הפכו בשנים האחרונות למקומות החביבים עלי ועל הקרניבור ליציאה, ולכן כששמענו על מסעדה איטלקית דנדשה באזור המסעדות והבילויים יכין סנטר בנתניה, לא היססנו. מסעדת Fratelli (אחים באיטלקית) נפתחה

אצא לי השוקה

אחד מהמקומות שאני והקרניבור הכי אוהבים לשוטט בהם בארץ או בחו"ל הם שווקי האוכל. כל מי שהיה למשל בשוק המקורה בלה בוקאריה בברצלונה מתאהב באווירה, בטעמים, בריחות ובאופי של המקום,

הבית של הקרניבורים

כששמעתי על פתיחת מתחם קולינרי ייחודי המתמחה בנתחי בשר, הבנתי שיש שני אנשים שצריכים להגיע לשם: הקרניבור וחברו הטוב י'. אני הפעם מחוץ לתמונה הבשרית. ביום ראשון בערב נסעו השניים

ערב חופשי

לקראת סוף אוגוסט מתגלים רגעי השבירה אצל ס' וב' שלהם יש שישה נכדים בגילאי בית ספר וגן. דיבורים על חופשה ארוכה באוגוסט הבא, עייפות בלתי מוסברת ורצון לברוח לצימר בתחילת

חדשה בפארק

לפני שני עשורים הייתי פוקדת את הפארק הלאומי ברמת גן כמעט מדי ערב. התירוץ הרשמי היה ריצה, אבל מהר מאוד עברה להליכה מתונה ואח"כ רביצה על הדשאים המטופחים. מקומות לשתות

התחדשו

בערב יולי חם ולח בתל אביב, חיפוש חנייה משול לחיפוש אחר משב בריזה קרירה. התוצאות ידועות והן שליליות. אבל, במתחם התחנה המשחוזר (מול הטיילת) בשעה 19:30 חנייה יש בשפע שזה

דיינר איטלקי

לגרור את הקרניבור לקניון זאת משימה בלתי אפשרית, לא פחות. אבל, וכאן מגיע אבל ענק, כשחוזרים לביקור שני במסעדת "טיטו אטליאנו" הזכורה לטובה מהביקור בשנה שעברה, והיא נמצאת בקניון גבעתיים,

קיץ ישראלי

בגדול אני והוויז מנהלים יחסים מצויינים. אני ממושמעת ועושה כדברו והוא שולט בי ביד חזקה ובזרוע נטויה. לעיתים היחסים מתערערים במיוחד כשהוא מראה לי זמן נסיעה, ובמהלכה הזמן הולך ומתארך.

בראנץ' מול הים

ארוחת הבראנץ' הפכה להיות אחת הארוחות המבוקשות בסופ"ש. היא פחות מעונבת מארוחת שישי, יותר קלילה, זורמת ובכלל יש לה ארומה מגניבה. יותר ויותר מסעדות הבינו את הפוטנציאל ומציעות דילים לא

על ראש שמחתנו

שתי סיבות מצוינות גרמו לי ולקרניבור לעלות לעיר הבירה באחד מערבי השבוע: הראשונה יום ירושלים ההולך ומתקרב, השנייה, מסעדת "כרמא" הירושלמית הוותיקה הממוקמת בשכונת עין כרם, מחדשת את התפריט במיוחד

תפריט קיץ

למרות שאני לגמרי בחורה של חורף, והכי אוהבת שבחוץ מעונן ואפור, יש מקום אחד שבו אני אוהבת את הקיץ והוא במסעדות. על פי לוח השנה (חורף וקיץ) מתווספות לתפריט הבסיסי

דייג אוהב דגים

יש לי יחסי אהבה- שנאה עם נמל תל אביב המשודרג, מהצד החיובי: חנייה מסודרת, ים כחול ואווירה נעימה, מהצד השני:  אווירה מסחרית מדי וחנויות ענק חדשות גורמות לי להרגיש בקניון