פרשת "ויקרא", העברת מסר לדורות

פרשת "ויקרא"  עוסקת לכאורה בנושאים הטכניים הקשורים לעבודת הקרבנות, עבודה שעניינה נתינה וחיזוק הקרבה בין האדם לקב"ה.

בולט לשינוי הפרק העוסק בקרבן חטאת. הפתיחה היא כשל פרשה חדשה "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה'…".

אחרי פתיחה מיוחדת זו התורה מפרטת ארבעה סוגי אנשים המביאים קרבן חטאת. הראשון הינו הכהן הגדול, או בשפתנו הרבנים של ימינו. "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב את חטאתו אשר חטא".

השני הינם הסנהדרין או בית המשפט העליון של ימינו " ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם הדבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ואשמו" .

השלישי הוא הנשיא, המלך או ראש הממשלה של ימינו "אשר נשיא יחטא".

הרביעי והאחרון הוא האדם הפשוט "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ".

מדוע טורחת התורה לפרט את סוגי החוטאים בסדר הזה? מדוע קרבנם שונה? ומדוע חלק מהקרבנות נשרף כליל ואילו האחרים מאפשרים מתנות כהונה ?

פרשה זו אינה עוסקת בקרבנות בלבד אלא בהעברת מסר לדורות על מידת האחריות של בעלי התפקידים בציבור  ומה עלינו לצפות מהם לפני ואחרי שחטאו.

הכהן הגדול הינו שליח העם לעבודת ה'. כשהדור ברמה רוחנית גבוהה, כך גם כוהניו. כאשר העם ברמה רוחנית  נמוכה זה משתקף במנהיגיו הרוחניים. לכן אומרת התורה אמנם הכהן חטא

האשמה היא גם שלנו. פני הכהן כפני העם.

הקרבן הוא פר הנשרף כולו. אין זה ראוי שמישהו יהנה מחטאו של הכהן ומאשמת הציבור.

הסנהדרין מייצגים את מערכת המשפט ואת הנורמות שבין האדם לחברו. כשהם טועים זו לא בעיה של הציבור אלא שלהם. התורה מצפה מהשופטים לגדלות הרוח להודות בטעות ולאפשר ביקורת בונה. גם פה הקרבן הינו פר שנשרף כולו. אין זה ראוי שמישהו יהנה מחטא שגרם לשגגה לציבור כולו.

מהממשלה ומהעומד בראשה התורה מצפה להרבה פחות. "אשר נשיא יחטא , השאלה אינה האם המלך חוטא אלא מתי הוא חוטא והאם יתגבר על האגו והיוהרה ויודה בחטאו ויחזור בתשובה.

רש"י מסביר שאשרי הדור שמנהיגו מודה בחטאו וחוזר בתשובה.

התורה מחייבת את המנהיג להודות בחטאו ולעשות מעשה. אומרת התורה  קבלת אחריות והודאה בחטא מחייבות מעשה. יתכבד המלך יכיר בחטאו ויביא מכספו שלו את קרבן החטאת. המעשה הפיסי וטקס הקרבן השקוף לעם כולו יחרתו היטב בזכרון ויעזרו למנוע את החטא הבא.

בתחתית הרשימה האדם הפשוט שמותר לו לשגות, להכיר בחטאו ולחזור בתשובה. אחריותו אישית ומותר לכהן לקבל ממנו מתנות כהונה.