פרשת "בהר", שוויון הזדמנויות אמיתי

השיא בפרשת "בהר" הינו מצוות היובל. מצווה זו הינה כמובן מצווה דתית אך לא פחות ממנה מצווה סוציאלית עם תבונה עצומה.

"וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו".(כה׳ י׳)

מה מיוחד כל כך בשנת היובל? שנות השמיטה לאורך ארבעים ותשע שנים, יוצרות נקודות החלטה ומנוחה בסדר קיים של עבודת קרקע, עבודת עבדים וחלוקת הנכסים בעם. שנת היובל הינה שנה של סיום הסדר הקיים וחזרה אל "צאת הצירים" מחדש. לאורך הדורות אנשים עושים טעויות עד לצורך למכור את שדותיהם ואחוזותיהם. בכך הם מאבדים לנצח את נכסיהם וגם את מקור הכנסתם העיקרי בחקלאות. בכך גם ילדיהם מאבדים הזדמנות להתחלה טובה. העשירים מאידך הולכים ומתעשרים.

התורה מלמדת אותנו את השיטה האמיתית ליצירת שיוון הזדמנויות לנצח. היובל שמחייב החזרת הקרקעות והאחוזות לבעלים הראשונים, מאפשר שוב הזדמנות שווה לכולם.

אך אם זה כך מדוע קובעת התורה שבתים שנמכרו בערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון לא נדרשים להחזירם ביובל? "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, לא יצא ביובל"( כה׳ ל׳).

לכאורה מה ההבדל? בערים הבטוחות והוותיקות הבתים יקרים יותר כמו מרכזי ירושלים ותל אביב של היום, מדוע שם דין היובל לא חל? הרי זה הכסף הגדול.

רוב המפרשים מסבירים זאת בגין ההקשר לעבודת החקלאות. כיון שבתים אלו לא קשורים למקורות התעסוקה העיקריים כמו הבתים בפריפריה, לכן אין חל עליהם דין יובל.

לטעמי ניתן להסביר בנוסף כי התורה בהנחיה זו מעודדת את הסחר והעברת הנכסים בתחום העיר והמסחר, ומרחיקה את הציבור ממסחר בקרקעות.

התורה יודעת כי מסחר ומקצועות דומים וחופשיים קשורים בעיקר לכשרון האישי ולאו דווקא לירושה משפחתית. שם גם ללא נכסים ואחוזות אנשים יכולים להתקדם. התורה מעדיפה שהמסחר יהיה בתחומים שאינם קשורים לנדל״ן. הסוחר המבין שביובל הוא מוגן יעדיף להתקדם במסחר ולא ללטוש עין לקרקע של השכן, ביודעו שלא תישאר אצלו לעד.

בכך מבטיחה התורה שגם בין היובלות רוב האנשים לא יעסקו בקרקעות דבר שיגביר את שיויון ההזדמנויות גם בשנים הרגילות.

מהיובל אנו מבינים כי הדרך הטובה ביותר לשיווין הזדמנויות הינה חינוך טוב, אך גם ביטחון כלכלי אלמנטרי בדגש על קרקע ומגורים.

יתכן כי זה המובן האמיתי של המילה דרור. לאפשר יכולת לדור ולהכות שורש וכך גם להרגיש בן חורין.